|
דיכאון הוא מצב נפוץ בגיל המבוגר, אולם לעיתים קרובות הוא אינו מאובחן. יתרה מכך, אפילו כשמאבחנים את הבעיה, אחוז גבוה של חולים מבוגרים אינו מקבל טיפול הולם, למרות ראיות חותכות לכך שדיכאון בגיל המבוגר ניתן לטיפול לפחות כמו אצל מטופלים צעירים. כתוצאה מכך, מטיל הדיכאון משא משמעותי, הן על החולים עצמם, והן על משפחות ומוסדות המספקים טיפול למבוגרים. דיכאון הוא, לפיכך, בעיה משמעותית של בריאות הציבור.
בעבר הייתה נטייה לראות בסימפטומים של דיכאון בגיל המבוגר תגובה טבעית לאירועים מלחיצים כגון אבל, או להידרדרות הפיזית והמנטאלית הכרוכה בהזדקנות. כתוצאה מכך גברה הגישה של 'ניהיליזם תרפויטי'. זה לא צריך להיות כך: כיום מכירים בכך שדיכאון אינו היבט נורמלי של הזדקנות, אלא מצב הניתן לניהול ולטיפול מוצלח, אך מצריך שיקול מדוקדק של טיפול פרמקולוגי וטיפול שאינו פרמקולוגי ומיומנות אבחונית כדי לזהות את המצב, נוכח הבעיות הרפואיות הרבות האחרות העלולות להימצא אצל מטופלים מבוגרים.
|