|
הדיסלקסיה מקיפה כעשרה אחוז מהילדים והבוגרים בגיל בית הספר. פתולוגיה זו של השפה מתגלית על ידי מצוקות הלימוד של הקריאה: הדיסלקסים למרות היותם בעלי אינטליגנציה נורמלית, אינם מגיעים לשליטה בשפה הכתובה.
במשך 30 השנים האחרונות התפתחו תיאוריות שונות ביחס לדיסלקסיה ומהן צמחו שיטות טיפול שונות. בינתיים התוצאות המושגות על ידי הטיפולים השונים אינן מספקות.
ד"ר בלר המתמחה בנושא מזה 20 שנה, יצר שיטה – הסמיופוניה, ומכשיר – לכסיפון, כשהעיקרון מתבסס ברצון לטפל, במידת מה, באלמנטים האוטומטיים של השפה. ואמנם התוצאות שהשיג אינן ניתנות להשוואה למה שהושג עד עתה.
אסטרטגיה טיפולית זו כוללת מהפך של קונספציות שהיו נהוגות עד עתה בטיפולים בדיסלקסיה. היא מאירה באור חדש את יסודות לימוד השפה – זו שבכתב וזו שבעל פה, ומגלה את האימפקט על התפתחות היחיד.
לואיז למבריש מנתחת כאן את ההנחות התיאורטיות והמעשיות המשולבות בשיטה הסמיופונית ועורכת את הסינטזה. בשפה בהירה המיועדת לקהל קוראים רחב, היא עוסקת בעבודה ביקורתית על מה שנכתב ונעשה בשטח זה, תוך כדי גילוי הקוהרנטיות והעניין בגישה טיפולית חדשה זו של מצוקות השפה.
יישום השיטה בארץ: בארץ קיים מכון "קורן" הפועל בשיטה הסמיופונית של ד"ר בלר. |