|
מורה ומחנך לאמנות, ראש המכון לאמנות במכללת אורנים, בית הספר לחינוך של התנועה הקיבוצית ואמן בעל שיעור קומה בזכות עצמו.
במהלך עבודתו החינוכית התברר המחסור בחומר מנחה למורה ולהורה בתחומי האמנות הויזואלית הזרה להם.
המחבר גורס שיש להפגיש את הילדים עם עולם האמנות בכדי להרחיב את אופקיהם ולהעשיר את עולמם.
שפע הגירויים הויזואליים בהם נתקל האדם והילד בסוף המאה העשרים הוא רב ועצום, ואם לא קיבל הנחיה והדרכה תקשה עליו המלאכה למצות את ישותו האמנותית בכוחות עצמו.
ספר זה בא למלא החסר ולהתוות קו מנחה ויכולת התמצאות באמנות, וזאת ללא כל ידע והכשרה מוקדמים.
הנושאים בספר מהווים בסיס ומידע, לאינטראקציה המתפתחת בשיחה מדריכה שבין הורה לילד, מורה לכיתה, קבוצה במוזיאון – לבין יצירה, וכל מסגרת אחרת בה יש התייחסות להבנת האמנות.
נקודת המוצא של המחבר נשענת על ההנחה, שקליטה של יצירת אמנות תהווה לעולם דו שיח בין הקולט לבין היצירה. היות והיצירה היא נתון מוגמר והשינוי יכול לחול אצל ה"מאזין" המעמיק בלבד, אזי תיתכן התהוות חוויה אמנותית. |